מוכר: מה עם הנקסט?

אני: מה? איזה נקסט?

מוכר: נקסט…

אני חושב: פעם אחת קנינו פה אני ואלכס סיגריות נקסט לייט לא ייתכן שהוא זוכר את זה

ואומר: מה?

מוכר: ניקס, ניקס! ומצביע על החולצה של הניו-יורק ניקס שלי, מה יהיה עם הניקס?

אני: אה! ניקס! לא יודע, אני פשוט אוהב את החולצה, אין לי מושג מה קורה עם הניקס.

מעולם לא הייתי איש של קבוצה. מודה. לא משנה איזו קבוצה. סבא שלי, בתור צופה קבוע בליגה הספרדית, האנגלית, הגרמנית, צרפתית, הישראלית (כל הליגות) ואוהד מושבע של הפועל כפר-סבא בוודאי מתבייש בי.

תמיד שהיו מדברים בעבודה על "המשחק של אתמול" לא בדיוק היה לי מה להוסיף בעניין. מה לעשות שאני יותר אוהב את הגרפיקה של החולצות האלו מאשר את הקבוצות עצמן.

כך היה גם בפריז שהסתובבתי עם טרנינג אדידס של באיירן מינכן ואיזה מלצר צרפתי שכנראה חשב שאני גרמני הצביע על הסמל של באיירן ואמר בגאווה: ריברי! אני כמובן לא הבנתי מה הוא רוצה שהרי איך אני אמור לדעת שיש שחקן צרפתי שמשחק בקבוצה הגרמנית הזו אז עשיתי מה שחשבתי לנכון ואמרתי לו: "איי דונט נו, איי אדידס" והצבעתי על הסמל השני, אך היותר חשוב שהיה בטרנינג – הסמל של אדידס.

כך גם קרה בוקר חורפי אחד בבראסרי שיונתן לרנר, איש יקר כשלעצמו, אך בשבילי הוא תמיד יהיה אבא של מתן הברמן ואחד הלקוחות בר האהובים עלי, הראה לי את הקפוצ'ון החדש של קבוצתו (שבה האוהדים מחזיקים במניות הקבוצה) "הפועל אוסישקין ת"א" וכל מה שהייתי צריך בשביל להתחנן לאחד כזה היה לראות את סמל המגל מודבק בכזו בוטות על האדום הזה. יונתן, איש יקר כבר אמרתי, השיג לי כזה קפוצ'ון.

מי שרוצה לחוות על בשרו ניסוי אנטרופולוגי מעניין שיעשה מה שאני עשיתי וילבש קפוצ'ון כזה ויצא העירה. ת"א, עירם של המכבים, לא תמיד יכולה להכיל בוטות שכזו, אדום? באמצע העיר?

התגובות נעו מקללות שכוונו אל בני משפחתי ועד תחושה עזה של שותפות גורל, הגדיל ועשה בחור שפתח איתי בשיחה על העונה הקרובה ואיך היא תראה. הנהנתי בראש להסכמה לאורך כל השיחה, הוא אפילו אמר שמות של שחקנים וכו'.

אני? אני פשוט אהבתי את החולצה.

ניו-יורק ניקס. וינטאג' אמיתי.

באיירן-מינכן. אדידס זו חולשה שלי. מודה.

הפועל אוסישקין ת"א. לעולם לא תצעדי לבדך וכו'

דודה א', מגלה את הקעקוע בתדהמה: מה זה? מתי עשית את זה? זה מכוער…

אני: לדעתי זה מהמם

דודה ב': זה גורם לך להראות כמו צ'חצ'ח, אני לא אוהבת את זה זה מכוער

אני: חושב: את מתבלבלת עם אבא שלי שבגיל 17 הוריד את הכיפה, נהיה חילוני והלך עם מכנסי פדלופון אדומים, חולצה מכופתרת שחורה ופוסטר של מייק בראנט בחדר – זה צ'חצ'ח, אני, אני עפר לרגליו, רק לפני שלוש שנים גילית את אריס סאן

ואומר: אני מקווה שאת הקעקוע השני תאהבי יותר

דודה א': מה?!? יש לך עוד אחד, לפחות הוא לא גדול כמו זה?

אני: השני בדרך והנוכחי קטן לעומתו

דודה ב': מה יהיה איתכם, אתה יודע שגילו שהנקודות שבהן מניחים תפילין זה בדיוק הנקודות שלוחצים עליהם ברפואה הסינית בדיקור ושיאצו?

אני: נראה לי שהרפואה הסינית קדמה למנהג הנחת התפילין… (בדקתי את זה: תפילין נכנסו במאה ה- 12 לספירה, הדיקור והרפואה הסינית מתועדים כבר במאה השלישית לפני הספירה ב: "ספר הרפואה של הקיסר הצהוב")

ותודה לאלכסיי מקיפוד.

סבא נכנס לחדר: ניב'לה בוא רגע אני צריך לדבר איתך

אני: כן סבא יקירי

סבא: תגיד, מה, כלומר, איך מתקדמים העיניינים של הגיור…

אני: ה מה של המי?!?

סבא: הבנתי מאבא שאלכס לא יהודיה והבנתי ממך שזה רציני ו…

אני: לא יהודייה + זה רציני = גיור?  מתמטיקה אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי… וחוץ מזה האבא יהודי, אלכס כאן מגיל 8, כשיש לי שאלות בשפה העברית אני פונה אלייה, היא למדה בתיכון בתל-אביב ועשתה צבא מלא כולל מילואים פעמיים בשנה זה לא מספיק טוב לנו?

סבא: והבנתי שהאח הוא רב במוסקבה, הוא לא יכול לגייר?

אני: יכול. זה תהליך קומפלט, שנה-שנתיים גיור + מציאת חתן יהודי כשר שומר מצוות. אני מניח שהיא תכתוב לי, הרי אחרי הכל בשביל מה הומצא האינטרנט?

סבא: אבל אם זה רציני היא לא תוכל לעשות את זה?

אני: אתה כנראה לא מבין אבל אנחנו לא הולכים לעבור תהליך שאנחנו לא מאמינים בבסיס שלו בצורה הכי עמוקה שיש, יהודי לא יותר טוב מסתם ישראלי ולהפך

סבא: אבל זה יצור בעיות עם הילדים

אני: איזה בעיות?

סבא: בעיות

אני: משהו קונקרטי?

סבא: בגיל 13 כולם יצחקו על הילד שלא עושים לו בר מצווה…

אני: אנחנו לא בפלסטינה של שנות החמישים ובגיל 13 אני מקווה שנוכל לטייל כל המשפחה לאנשהו במקום להוציא כסף על אולם + דג מלוח + נשיקות רטובות מהדודות

סבא: אתה עוד תשנה את דעתך

אני: אני רק מתחזק מיום ליום בחילוניות שלי, דרך ארץ קדמה לתורה ותורה שמקטלגת איזה אדם טוב יותר מאדם אחר היא לא התורה שלי

סבא: יש לנו בבית כנסת מלא בני ארבעים שהתפכחו וחזרו בתשובה אתה עוד תחזור בך אני יודע ותגיד, למה עשית את הקעקוע? זה תרבות רעה, זה מכוער

אני: למה אתה לובש חולצה לבנה בשבת? כי אתה חושב שזה יפה. גם אני עשיתי את זה כי אני חושב שזה יפה

סבא: ולא העירו לך על זה? שזה לא יפה?

אני: כל פעם מעירים לי על זה. אומרים שזה יפה. נכון שהעיר הזו מדהימה?

30 שנה אחרי והוא נראה בדיוק אותו הדבר. הלוואי עלי...

והנה דוגמה "קטנה" למשהי ששילבה בין האהבה שלה לסבא-סבתא והאהבה שלה לקעקועים:

מזל שיש לנו משפחה גם בקליפורניה אם אי פעם אני אסע להתקעקע אצל Kat von D

היום אכלנו צהריים במק-קפה ה"חדש" ברוטשילד

היא אמרה לי: אני חייבת מק-שנ"צ

וזכתה למק-שיקה.

א"חכ נרשמנו למק-הגרלה

בתקווה שנזכה במק-פורש.

נכתב במק-בוק.

התחלנו ב Short Message Service או בעברית סמס. אז בהתחלה היה קשה להבין את "השפה" אבל לאט לאט הגולם קם על יוצרו והתחלתי לקבל הודעות בנוסח: "יש מצב שאתה בא לארוחה בשישי?" לאחר מכן התקדמנו לשיעור מחשבים: "כשמזיזים את העכבר יש חץ קטן על המסך שזז…" והיום לאימי היקרה יש כבר חשבון גימייל, תיקיות עם תמונות מחיי גן מירי, ואפילו אתרים שונים ששמורים במועדפים. כמו כל סטודנטית טובה אימי למדה לשלב את הכלים שאני ועוד רבים וטובים לימדו אותה: בהתחלה כשהיא הייתה שולחת לי מייל היה נלווה אליו גם סמס: "שלחתי לך מייל" אבל אני חושב שהדבר היצרתי ביותר שקרה הוא ביום שאימי רצתה להראות לי תמונה שהיא מצאה באינטרנט, ולהלן השלבים:

1. רואה תמונה יפה באינטרנט

2. מדפיסה אותה

3. סורקת אותה

4. שולחת לי מייל עם אטצ'מנט של התמונה

ביום הזה לימדתי אותה את השיעור הכי חשוב באינטרנט: איך משתמשים ב- לינק.

זו כבר השנה השלישית שבה אמא שלי שולחת לי תמונת מחזור שנתית של הגן + תמונה או שתיים של ילדים שלא נכחו. אחרי הכל, למה היא שלחה אותי ללמוד פוטושופ בהדסה אם לא בשביל זה? אני בתמורה פיטשתי את התמונות והחזרתי לה אותן מכווצות בזיפ. היא שלחה אותם ל"פוטו ציון" (הפרסי שם מאז שאני ילד) והוא אמר לה שהקובץ לא טוב כי אין לו את הכפתור: "הורד".

קבעון מחשבתי זה הדבר שמונע מהדור שמעלי להתחבר לכל הסיפור הזה שנקרא טכנולוגיה.

אני רק מקווה שבעוד מספר רב של שנים מהיום אני לא אהיה זקן חביב שצועק על המארחת בכניסה למסעדה שאם הם היו עובדים עם מחשבים אני לא הייתי מחכה בתור…

מבקש סליחה מראש מהמורה לפוטושופ שלי...

1. אתה מתחיל לאהוב ג'ין, ג'ין & טוניק וכל הנגזרות של הפועל ג'ין.

2. יש לך לפחות חבר עו"ד אחד.

3. היית בלמעלה מ 3 חתונות של חברים שלך (ושתית בהן ג'ין & טוניק כמובן).

4. אתה לא זוכר מתי התחלת לשתות סודה, אבל כך או כך אתה מת על סודה.

5. עברת את גיל 30 וקיבלת כרטיס ברכה: "30 זה ה- 20 החדש…"

6. פתאום אתה אוהב סרדינים, אנשובי, מקרלים ובקיצור: דג מלוח.

7. אתה יודע כבר לקשור עניבה, יש לך כמה בארון ואפילו אחת מועדפת (החברים התחתנו אז קנית עניבה)

8. אם תצטרך לקחת משקה לאי בודד זה יהיה קמפרי.

9. אתה מתגאה ביכולות הגיהוץ שלך.

10. אתה מקווה שהילד שלך עוד יזכה להכיר את פרדי.

אתה יודע שגם כשאתה לא, אתה עדיין ילד כאשר:

1. בחורף אתה הולך עם קפוצ'ון.

2. אתה לא מבין למה אי אפשר ללכת לעבודה עם טרנינג.

3. אתה עדיין נוסע על סקייטבורד.

4. כשהעבודה שלך היא לא ממש "עבודה של גדולים".

5. כשיש לך יום חופש באמצע השבוע ואתה רואה סרט במיטה אתה מרגיש שדפקת את המערכת.

6. כשמישהו מביא לך "הפי היפו" מבחינתך הוא אמר לך: אני אוהב אותך.

7. אתה אוכל דג מלוח ונזכר שפעם הדודים שלך אכלו את זה וזה הגעיל אותך.

8. אתה עדיין משוכנע שתזכה בלוטו.

9. "אבא עושה בושות" של מאיר שלו הוא ספר מופת מבחינתך.

10. בדרך לארוחה במסעדה אתה קונה רוגלכים כי הם יצאו טריים עכשיו וחבל לא לאכול אותם.

והילד הזה הוא אני.

1. ארוחת בוקר לפני הישיבה: קפה ומאפה כי בלי ארוחת בוקר אני ברעידות לשאר היום.

2. ארוחת בוקר לאחר הישיבה: לחמנייה עם חמאת בוטנים וריבת תות כי את ארוחת הבוקר הראשונה אכלתי בחטף.

3. ארוחת צהריים: פסטה בולונז שהכנתי לפני יומיים עם חיקוי פרמזן עלוב של תנובה כי חוק מס' אחד הוא לא לבוא למשמרת רעב.

4. נישנושי ערב, התלמדות מטבח בהרברט סמואל:

לב של חסה כי הפרדתי חסות

ביסביסון מטרטר פילה בקר בסגנון מרקש כי שקלתי את הבשר

טעימה של תערובת תבלינים יפנית aka: "טוקאשי" כי אי אפשר להסביר בדיוק מה זה

גבינת עיזים טורקית: טולום (טאלים מאוד) כי הטבח נחמד

פרוסת רוסטביף כי בניגוד לסנדלר שתמיד הולך יחף אני יותר דומה לחתול ששומר על השמנת ונתנו לי לפרוס

חתיכה קטנה של ספרייביס שבושל בוואקום במכשיר מיוחד (ראנר) שמבשל כל דבר בחום אחיד בתוך מים כי אם החזיר היה יודע שהוא יצא ככ אלוהי הוא היה קופץ לסיר בעצמו

5. ארוחת ערב: סמבוסק פיצה ונס טי אפרסק מאבולעפיה כי לפעמים גם מגעיל זה "גורמה".

6. לפני השינה: תה קלובניקה עם סשה כי צריך להרגיע את הבטן, מחר יש ארוחת ערב בשורקטרי.

נספח לסעיף 2

נספח לסעיף 3

закуска

או בעברית: זאקוסקה

גוגל טרנסלייט ושאר מילונים יסבירו לכם שזה מתאבן או חטיף אבל למעשה יש דברים שאין להם תרגום רישמי וככה סשה הסבירה לי:

זאקוסקה = דבר מאכל קטן שאוכלים מיד לאחר ששותים וודקה. נכללים ברשימה: מלפפון חמוץ, דג מלוח, נקניקים למיניהם, גבינות קשות, ביצה קשה, בצל ירוק, לחם עם חרדל, לחם עם חמאה, קוויאר אדום, קוויאר שחור וכל שילוב של הנ"ל. שאלתי את יקירתי – מעבר לרמה של הנשנוש למה צריך משהו שיעביר את הוודקה? האם הטעם של הוודקה קשה לרוסים? היא צחקה ואמרה: "תשתה אתה וודקה הום מייד של איזה דוד נחמד מכפר קטן ברוסיה ואז נראה אם לא תרצה איזה משהו להעביר את הטעם…" בנוסף נזכרתי שלפני ערב שתייה רציני מומלץ לשתות כף שמן זית (תנסו) וכך למעשה לוקח לאלכוהול יותר זמן להתערבב בדם מה שנותן לקיבה עוד זמן לפרק אותו. שמן זית = חמאה = שומן = גן עדן. ואכן לאחר בדיקה באתרים רוסים את הערך: זאקוסקה, מצאנו משפט שאומר: "כשהזאקוסקה טובה אתה לא מאבד את זה ולא משנה כמה תשתה…"

צריך שורה משלו: סאלו - הסאלו הוא שומן חזיר שמשומר במלח ונשמר במקום קר. טעות נפוצה היא לתרגם את המילה סאלו לבייקון. ההבדלים הם שבביקון יש גם בשר ובסאלו יש רק שומן שעטוף למעשה בעור של החזיר. בנוסף, בייקון לא נאכל חי ואת הסאלו נהוג גם לאכול חי או על לחם בתור הזאקוסקה האולטימטיבית… שימוש נוסף לסאלו הוא כמוסיף טעם למרק הבורשט (מרק סלק ובשר).

אח"כ אכלנו מוח של עגל על ברוסקטה בליווי זוברובקה. אני מתגעגע לחורף.

זאקוסקה והטיותייה:

זקוסית – לנשנש משהו (בעיקר בקונוטציה של לאחר אלכוהול)

קוסטצ' – לנשוך, לתת ביס

קוסוק – חתיכה (של משהו – בעיקר אוכל)

למיטיבי לכת: "מותק, אני רעב, בא לך לאכול משהו?" והתשובה: "יא פירי-קוסילה שטוטא" – כלומר: "כבר נישנשתי משהו…"

יום אחד אני וסשה נגור ביחד. חנוכת בית זה פאסה. אנחנו נעשה ערב וודקה וזאקוסקה.

אתמול למשל התחילה הסדרה: "הבלוק" והחלוקה הייתה כזו: הטלויזיה פתוחה, גם הלפטופ ותוך כדי קצת אינטרנט ובפרסומות עברתי להשרדות האמריקאי בחלון מוקטן.

פעם דיברתי במסנג'ר עם ידידה איטלקייה מסרדינייה, אמרתי לה שאני מת לבוא לסרדינייה (הוזמנתי לחתונה) לנוח ככה ברוגע מתחת לאיזה עץ זית. היא צחקה (כלומר עשתה סמיילי…) ואמרה לי: "איזה עץ ואיזה בטיח אתה לא יכול לנוח לרגע…"  ואת זה אמרה מישהי שבסה"כ הכירה אותי שבועיים בטיול לברזיל. באמת שלא תמיד הייתי כזה. אני מאשים את הרשת.

יש גם ספרים שהתחלתי וסיימתי. נשבע.

היום קניתי את החדש (כלומר חדש בעברית) של ז'ורז' פרק. מעבר לזה שאני לא יכול להתנגד לז'ורז' פרק חדש, על הספר הזה בגרסתו הצרפתית שמעתי עוד כשלמדתי צילום ובמקרה יצא לי לפגוש את דפנה שניצר מרצה בחוג לצרפתית של אוניברסיטת ת"א. היא סיפרה לי על ז'ורז' פרק כי גוגל לא היה חזק אז ואני סיפרתי לה על לואיס היין הצלם שצילם באליס איילנד – מקום התרחשות הספר.

אני אוהב לקרוא אבל אני חושב שככל שעוברים השנים אני נעשה יותר ויותר חסר מנוחה ויזואלית. אני תמיד מתחיל ומשם עובר לדברים חדשים. הספר מפתח את הדימיון ומעניק לי שפות אבל הוא לא נוצץ כמו פרק של קליפורנקיישן בלפטופ כשתוך כדי אני יכול לקפוץ לעולמות אחרים ונוצצים אף הם. לא כל הנוצץ זהב ובמקרה הזה הנוצץ הוא די ריק מתוכן אבל הוא כיפי אין-מה-לעשות.

יום אחד יהיו לי ילדים. אני אגיד להם שלקרוא ספרים זה חשוב.

1. כשהנהג שואל: "דרך דיזינגוף או דרך תל-חי?" זו לא שאלה תמימה. כך למעשה הוא בוחן אותך האם אתה מכיר את הדרך או לא. רוב האנשים לא מכירים את רחוב תל-חי והם יעדיפו להגיד רחוב שהם מכירים כמו דיזינגוף. טעות! זה ישר שולח מסר לנהג – אין לו מושג מה הדרך אני הולך לגזור עליו קופון. דע את הדרך הקצרה ביותר ליעדך.

2. בקלפי שמתי מרץ. במונית אני ביבי. אתה נוסע במונית עשר דקות, הנהג 12 שעות. משעמם לו אז הוא פותח בשיחה: "לא יודע מה כולם רוצים מביבי, הוא דווקא אחלה ראש ממשלה, נכון?"  שתי אופציות:

א – "נכון, התקשורת פשוט שמאלנית" – תשובה נכונה, אתה הולך להגיע ליעדך בדרך הקצרה. "יצא 20 וחצי אבל עזוב, 20 מספיק…"

ב – "לדעתי ביבי הולך לקחת את המדינה הזו לקרשים" – תשובה לא נכונה, אתה הולך לנסוע לפלורנטין דרך הצפון הישן. "20 שקל + מטען זה עוד 3 שקל ועוד 5 שקל כי אתם מעל ל 2 נוסעים…"

3. "לרכבת בבקשה",  "לא חבל? תסע במונית",   "לא, לא חבל אני נוסע לנתב"ג",   "נו, יותר טוב אתה חוסך ככה זמן ובסה"כ כמה זה עולה יותר?",   "100 שקל יותר, אבל עזוב שטויות, איזה מלך ביבי הא?"

4. "מונה או נסגור מחיר?",   "מונה".   "אבל כבר התחלתי לנסוע".   "אז תפעיל את המונה".

אני בזמנים נטולי מונה (שימו לב למשקף המיוחד לנסיעות לילה).