אמא יש רק אחת

יום אחד אני אוכל להגיד לילדים שלי שנולדתי לפני שהומצא האינטרנט והם כנראה לא יאמינו לי. אולי בגלל זה קל לדור שלי וללא ספק לדורות מתחתיו להבין מה לעזאזל קורה פה. לא כך הוא הסיפור שמדובר בדור של ההורים שלי שלא לדבר על הדור שמעליו. יום שבת בעודי נמצא בעמדת המארחת במסעדה צעק עלי זקן חביב שאם היינו עובדים עם רשימות כתובות ולא עם מחשב הוא לא היה מחכה בתור. כך או כך העולם צועד קדימה ואם אימי לימדה אותי איך ללכת, איך לקרוא ולכתוב ודרך ארץ אני לימדתי אותה שיעור או שניים בטכנולוגיה בת זמננו:

התחלנו ב Short Message Service או בעברית סמס. אז בהתחלה היה קשה להבין את "השפה" אבל לאט לאט הגולם קם על יוצרו והתחלתי לקבל הודעות בנוסח: "יש מצב שאתה בא לארוחה בשישי?" לאחר מכן התקדמנו לשיעור מחשבים: "כשמזיזים את העכבר יש חץ קטן על המסך שזז…" והיום לאימי היקרה יש כבר חשבון גימייל, תיקיות עם תמונות מחיי גן מירי, ואפילו אתרים שונים ששמורים במועדפים. כמו כל סטודנטית טובה אימי למדה לשלב את הכלים שאני ועוד רבים וטובים לימדו אותה: בהתחלה כשהיא הייתה שולחת לי מייל היה נלווה אליו גם סמס: "שלחתי לך מייל" אבל אני חושב שהדבר היצרתי ביותר שקרה הוא ביום שאימי רצתה להראות לי תמונה שהיא מצאה באינטרנט, ולהלן השלבים:

1. רואה תמונה יפה באינטרנט

2. מדפיסה אותה

3. סורקת אותה

4. שולחת לי מייל עם אטצ'מנט של התמונה

ביום הזה לימדתי אותה את השיעור הכי חשוב באינטרנט: איך משתמשים ב- לינק.

זו כבר השנה השלישית שבה אמא שלי שולחת לי תמונת מחזור שנתית של הגן + תמונה או שתיים של ילדים שלא נכחו. אחרי הכל, למה היא שלחה אותי ללמוד פוטושופ בהדסה אם לא בשביל זה? אני בתמורה פיטשתי את התמונות והחזרתי לה אותן מכווצות בזיפ. היא שלחה אותם ל"פוטו ציון" (הפרסי שם מאז שאני ילד) והוא אמר לה שהקובץ לא טוב כי אין לו את הכפתור: "הורד".

קבעון מחשבתי זה הדבר שמונע מהדור שמעלי להתחבר לכל הסיפור הזה שנקרא טכנולוגיה.

אני רק מקווה שבעוד מספר רב של שנים מהיום אני לא אהיה זקן חביב שצועק על המארחת בכניסה למסעדה שאם הם היו עובדים עם מחשבים אני לא הייתי מחכה בתור…

מבקש סליחה מראש מהמורה לפוטושופ שלי...

והילד הזה הוא אני.

אתה יודע כשאתה כבר לא ילד כאשר:

1. אתה מתחיל לאהוב ג'ין, ג'ין & טוניק וכל הנגזרות של הפועל ג'ין.

2. יש לך לפחות חבר עו"ד אחד.

3. היית בלמעלה מ 3 חתונות של חברים שלך (ושתית בהן ג'ין & טוניק כמובן).

4. אתה לא זוכר מתי התחלת לשתות סודה, אבל כך או כך אתה מת על סודה.

5. עברת את גיל 30 וקיבלת כרטיס ברכה: "30 זה ה- 20 החדש…"

6. פתאום אתה אוהב סרדינים, אנשובי, מקרלים ובקיצור: דג מלוח.

7. אתה יודע כבר לקשור עניבה, יש לך כמה בארון ואפילו אחת מועדפת (החברים התחתנו אז קנית עניבה)

8. אם תצטרך לקחת משקה לאי בודד זה יהיה קמפרי.

9. אתה מתגאה ביכולות הגיהוץ שלך.

10. אתה מקווה שהילד שלך עוד יזכה להכיר את פרדי.

אתה יודע שגם כשאתה לא, אתה עדיין ילד כאשר:

1. בחורף אתה הולך עם קפוצ'ון.

2. אתה לא מבין למה אי אפשר ללכת לעבודה עם טרנינג.

3. אתה עדיין נוסע על סקייטבורד.

4. כשהעבודה שלך היא לא ממש "עבודה של גדולים".

5. כשיש לך יום חופש באמצע השבוע ואתה רואה סרט במיטה אתה מרגיש שדפקת את המערכת.

6. כשמישהו מביא לך "הפי היפו" מבחינתך הוא אמר לך: אני אוהב אותך.

7. אתה אוכל דג מלוח ונזכר שפעם הדודים שלך אכלו את זה וזה הגעיל אותך.

8. אתה עדיין משוכנע שתזכה בלוטו.

9. "אבא עושה בושות" של מאיר שלו הוא ספר מופת מבחינתך.

10. בדרך לארוחה במסעדה אתה קונה רוגלכים כי הם יצאו טריים עכשיו וחבל לא לאכול אותם.

והילד הזה הוא אני.

בבקשה עמוס

פעם הייתי 052-2312559. זה היה המספר שלי ואפילו היו כמה אנשים שזכרו אותו בע"פ!  מאז האריקסון שלי (ואני מדבר על האריקסונים הקטנים עם האנטנה והקליק-קליק שלוחצים על המקשים) התחלף לנוקיה ואז שוב לנוקיה ולבסוף שוב לנוקיה אך הפעם היה מדובר במספר 054, או בקיצור אורנג', רחמנא לצלן.

למעבר הייתה סיבה אחת שהלכה לפי העיקרון הישראלי המפורסם: מה שבחינם… יותר טעים! כן, זה היה טלפון מהעבודה שבסופו שידרגתי אותו לנוקיה נוסף (הרביעי במספר) כזה שהטלפון בו הוא שולי אבל הוא מצלם בן-זונה וגם משמיע לך את שלומי שבן ואהובה עוזרי ואפילו יש בו wifi אם בא לך לבדוק סטטוסים של פייסבוק במדבר, בקיצור – אמריקה.

למרות המספר החדש ולמרות שלא השתמשתי יותר בעליל בסלקום שלי, היה לי קשה להפרד ממנו. אז נכון הוא שכב במגירה ואח"כ שודרג להיות שעון מעורר אבל לך תדע מתי תזדקק למספר נוסף. החזקתי ככה כמעט שלוש שנים וכשסוף סוף נגמרו לי כל ההתחיבויות על הסלקום, התקשרתי לשירות הלקוחות וביקשתי לדעת אם אפשר לשמור את הקו בלי שום תוכנית בידיעה כשאני כן אתקשר יום אחד זה יעלה לי משהו בסביבות 18.90 לדקה. הנציג אמר לי שכן, יש תוכנית כזו שזה בלי תוכנית, אבל אם יום אחד אני ארצה לצאת מהאין תוכנית יש קנס כספי לא מבוטל.

אני כנראה מזדקן, אחרת אני לא יכול להסביר את כל אותן הדוגמאות בזמן האחרון שבהן העדפתי את ההיגיון על פני הנוסטלגיה. אמרתי לו תודה, לקחתי את סשה ופרדי והלכנו למרכז השירות של סלקום להיפרד רשמית.

מעניין מי קורא את המיילים שנשלחים אלייך...

את המכתב הבא קיבלתי היום (שבועיים אחרי) בדואר ורק רציתי לומר כמה דברים:

1. בבקשה עמוס, את המספר הראשון אף פעם לא שוכחים.

2. בחבר'ה קוראים לי ניבוס. תרגיש חופשי, ניב שמשון זה רשמי מידי.

3. גם ניבשון הולך.

4. גם אני אשמח לשמור על קשר: nivshon [at] gmail [dot] com  ודרך אגב זה גם הפייסבוק שלי. (אתה בא היום למסיבה בבלוק?)

5. קצת עשית עליך גוגל ומסתבר שאתה תותח ואפילו הפכת את אל-אל לחברה רווחית.

6. אני מחפש עבודה.

בברכה,

ניב שמשון.

הפליקריסט הראשון

"הזמן החולף (קורות חיי) מותיר משקעים הנערמים:

תצלומים, ציורים, עטים צבעוניים שהתייבשו כבר מזמן,

חולצות, כוסות שאבדו וכוסות שמורות בפיקדון, אריזות של סיגרים,

קופסאות, מחקים, גלויות, ספרים, אבק וקישוטים:

אני מכנה את זה נכסי"

ז'ורז' פרק

את ז'ורז' פרק גיליתי לפני שמונה שנים. חיפוש זריז בויקפדיה יספר על אחד מחשובי הסופרים שידעה צרפת, אבל אני התחברתי אליו בגלל התיעוד האובססיבי שלו של חייו וסביבתו הקרובה. אם תרצו: הפליקריסט הראשון. לשבת בבתי קפה ולרשום דפים על גבי דפים רק בשביל לשמר את החיים, להשאיר סימנים, לא לסמוך על המוח שיזכור אלא לרשום כל פרט בהתנהלות היומיומית זו עבודה מתישה ובהחלט לא פשוטה, בוודאי לא נוחה כמו היום. אם מסייה פרק היה מצוייד בעט ובלוק כתיבה המתעדים של היום מצויידים במצלמות, לפטופים ובעשרות אתרים שמעניקים תמיכה מושלמת לכל פירור של מידע שברצונם לשמר\לחלוק.

באותו היום לפני מספר שנים שקיבלתי סמס מאימי שאומר: "ידיעה על מחבל בכפר סבא אל תתקרב לשם" זה הטריד אותי אבל לא כמו הפחד מפני הלא נודע האמיתי – למה השרת של פליקר לא עובד?

האיום האמיתי מבחינתי הוא לא האיום האירני אלא הפחד מפני קריסת חוות השרתים של פליקר אי שם בארצות הברית של אמריקה.

5 סיבות למה אני ככ אוהב את האתר הזה:

1.

כי לפעמים לא התמונה הכי יפה היא זו שמגיבים עליה הכי הרבה

2.

כי לא חייבים להעלות רק תמונות

3.

כי יום אחד תמצא את עצמך במילנו עם חברים שהכרת בפליקר

4.

כי לעשות שטויות ולצלם אותם זה כיף

5.

כי לפעמים רוצים להגיד למישהי שאוהבים אותה