יום אחד אני אוכל להגיד לילדים שלי שנולדתי לפני שהומצא האינטרנט והם כנראה לא יאמינו לי. אולי בגלל זה קל לדור שלי וללא ספק לדורות מתחתיו להבין מה לעזאזל קורה פה. לא כך הוא הסיפור שמדובר בדור של ההורים שלי שלא לדבר על הדור שמעליו. יום שבת בעודי נמצא בעמדת המארחת במסעדה צעק עלי זקן חביב שאם היינו עובדים עם רשימות כתובות ולא עם מחשב הוא לא היה מחכה בתור. כך או כך העולם צועד קדימה ואם אימי לימדה אותי איך ללכת, איך לקרוא ולכתוב ודרך ארץ אני לימדתי אותה שיעור או שניים בטכנולוגיה בת זמננו:
התחלנו ב Short Message Service או בעברית סמס. אז בהתחלה היה קשה להבין את "השפה" אבל לאט לאט הגולם קם על יוצרו והתחלתי לקבל הודעות בנוסח: "יש מצב שאתה בא לארוחה בשישי?" לאחר מכן התקדמנו לשיעור מחשבים: "כשמזיזים את העכבר יש חץ קטן על המסך שזז…" והיום לאימי היקרה יש כבר חשבון גימייל, תיקיות עם תמונות מחיי גן מירי, ואפילו אתרים שונים ששמורים במועדפים. כמו כל סטודנטית טובה אימי למדה לשלב את הכלים שאני ועוד רבים וטובים לימדו אותה: בהתחלה כשהיא הייתה שולחת לי מייל היה נלווה אליו גם סמס: "שלחתי לך מייל" אבל אני חושב שהדבר היצרתי ביותר שקרה הוא ביום שאימי רצתה להראות לי תמונה שהיא מצאה באינטרנט, ולהלן השלבים:
1. רואה תמונה יפה באינטרנט
2. מדפיסה אותה
3. סורקת אותה
4. שולחת לי מייל עם אטצ'מנט של התמונה
ביום הזה לימדתי אותה את השיעור הכי חשוב באינטרנט: איך משתמשים ב- לינק.
זו כבר השנה השלישית שבה אמא שלי שולחת לי תמונת מחזור שנתית של הגן + תמונה או שתיים של ילדים שלא נכחו. אחרי הכל, למה היא שלחה אותי ללמוד פוטושופ בהדסה אם לא בשביל זה? אני בתמורה פיטשתי את התמונות והחזרתי לה אותן מכווצות בזיפ. היא שלחה אותם ל"פוטו ציון" (הפרסי שם מאז שאני ילד) והוא אמר לה שהקובץ לא טוב כי אין לו את הכפתור: "הורד".
קבעון מחשבתי זה הדבר שמונע מהדור שמעלי להתחבר לכל הסיפור הזה שנקרא טכנולוגיה.
אני רק מקווה שבעוד מספר רב של שנים מהיום אני לא אהיה זקן חביב שצועק על המארחת בכניסה למסעדה שאם הם היו עובדים עם מחשבים אני לא הייתי מחכה בתור…
מבקש סליחה מראש מהמורה לפוטושופ שלי...
