ארכיון התג: פליקר

זה אף פעם לא נגמר רק באופנוע ים

אי שם בשנת 1999 כשהשתחררתי מהצבא, אבי החליט שביחד עם אחיו הם קונים אופנוע ים. עד כאן משבר גיל הארבעים וחמש לגיטימי לחלוטין. מה שהם לא הבינו שזה אף פעם לא נגמר רק באופנוע ים.

קנית אופנוע ים ===> צריך עגלה שתסחוב אותו ===> הרכב הישן כבר חלש מידי לסחוב את העגלה ===> צריך ג'יפ ===> צריך בית פרטי עם חנייה כפולה.

לקח להם שנה כדי להבין את זה ואני חייב לציין שמאוד נהנתי בשנה הזו.  למה אני מספר את כל זה?  ובכן, אתמול ביקרתי את בת-דודתי הגר. הגר איחלה לי בהצלחה עם הבלוג וסיפרה לי שהוא כבר בגוגל רידר שלה. בגוגל מה שלך שאלתי?  והתשובה לא איחרה לבוא…

הגר: מה? איך אתה קורא את כל הבלוגים שלך?

אני: מז'תומרת? יש לי כמה בלוגים במועדפים.

הגר: מה אנחנו ברברים? במועדפים?!?

אני: למה ברברי? זה בתיקייה על הסרגל של הדפדפן (הא! נראה אותה עונה על זה)

הגר: אלוהים ישמור, ואתה כל הזמן בודק מה השתנה?

אני בבושת פנים: כן…

הגר: תקשיב לי ותקשיב לי טוב, בתור בלוגר מתחיל אתה הולך לקרוא מלא בלוגים (אני: אני חייב?) ולכן אתה חייב לסדר את הכל בגוגל רידר.

אני: טוב.

ולכן, היום בבוקר, מובטל וטוב לב יצאתי אל הדרך:

פעם היה רק פליקר וזה הספיק לי ===> אחרי שנה הגיע פייסבוק ===> רציתי עוד קצת לכתוב אז פתחתי בלוג ===> ננזפתי ע"י הרשויות ולכן אירגנתי לעצמי גם את הרידר של גוגל ===> מצאתי את עצמי מחפש בכוח דברים להכניס לרידר שלי.

טכנולוגייה. באמת שאני מת עלייך… הקסם הכי גדול של המאה העשרים ואחת מבחינתי הוא לצלם תמונה בפלאפון ולשלוח אותה ישירות לפליקר אבל לפעמים אני קצת שואל את עצמי אם בסה"כ אני רוצה לכתוב קצת ושייקראו, לצלם קצת ושיסתכלו אני באמת זקוק לפליקר, פייסבוק, יוטיוב, טוויטר, בלוג, גימייל, גוגל קלנדר, גוגל רידר, גוגל טאסקס וגוגל טראנסלייט? התשובה מבחינתי היא… כן.

הגר את יכולה לנתק את השיחה עם גוגל-פוליס, תראי אפילו סידרתי בתיקיות!

הגר את יכולה לנתק את השיחה עם גוגל-פוליס, תראי אפילו סידרתי בתיקיות!

מוקדש באהבה לבת-דודתי הגר שמשון.

הפליקריסט הראשון

"הזמן החולף (קורות חיי) מותיר משקעים הנערמים:

תצלומים, ציורים, עטים צבעוניים שהתייבשו כבר מזמן,

חולצות, כוסות שאבדו וכוסות שמורות בפיקדון, אריזות של סיגרים,

קופסאות, מחקים, גלויות, ספרים, אבק וקישוטים:

אני מכנה את זה נכסי"

ז'ורז' פרק

את ז'ורז' פרק גיליתי לפני שמונה שנים. חיפוש זריז בויקפדיה יספר על אחד מחשובי הסופרים שידעה צרפת, אבל אני התחברתי אליו בגלל התיעוד האובססיבי שלו של חייו וסביבתו הקרובה. אם תרצו: הפליקריסט הראשון. לשבת בבתי קפה ולרשום דפים על גבי דפים רק בשביל לשמר את החיים, להשאיר סימנים, לא לסמוך על המוח שיזכור אלא לרשום כל פרט בהתנהלות היומיומית זו עבודה מתישה ובהחלט לא פשוטה, בוודאי לא נוחה כמו היום. אם מסייה פרק היה מצוייד בעט ובלוק כתיבה המתעדים של היום מצויידים במצלמות, לפטופים ובעשרות אתרים שמעניקים תמיכה מושלמת לכל פירור של מידע שברצונם לשמר\לחלוק.

באותו היום לפני מספר שנים שקיבלתי סמס מאימי שאומר: "ידיעה על מחבל בכפר סבא אל תתקרב לשם" זה הטריד אותי אבל לא כמו הפחד מפני הלא נודע האמיתי – למה השרת של פליקר לא עובד?

האיום האמיתי מבחינתי הוא לא האיום האירני אלא הפחד מפני קריסת חוות השרתים של פליקר אי שם בארצות הברית של אמריקה.

5 סיבות למה אני ככ אוהב את האתר הזה:

1.

כי לפעמים לא התמונה הכי יפה היא זו שמגיבים עליה הכי הרבה

2.

כי לא חייבים להעלות רק תמונות

כי לא חייבים להעלות רק תמונות

3.

כי יום אחד תמצא את עצמך במילנו עם חברים שהכרת בפליקר

כי יום אחד תמצא את עצמך במילנו עם חברים שהכרת בפליקר

4.

כי לעשות שטויות ולצלם אותם זה כיף

כי לעשות שטויות ולצלם אותם זה כיף

5.

כי לפעמים רוצים להגיד למישהי שאוהבים אותה

כי לפעמים רוצים להגיד למישהי שאוהבים אותה